בואכה סאלם, צינור הניקוז של הכיבוש , אנא, יישר קו, הייה סוחר, הגע לידי הסדר.במקום בו עצם חוקיותו מוטלת בספק אך טבעי הוא שרדיפת חוק וצדק אינה חלק מסדר יומו.
תופעת ההסדרים הנה אחת התופעות הנפוצות והרווחות
ביותר בצינורות הניקוז של הכיבוש. היא נראית, נשמעת
ואין בה אפילו מראית עין. זהו סחר בחירות שלא מתחבא
מאחורי מסכות. הסדרים נעשים הן ע"י עורכי דין ששמים את נפשם לטובת הנאשם והן ע"י עורכי הדין שבקושי יודעים מיהו. הסכמות להסדרים הנבזיים הודאות וחרטות של עצורים חפים מכל פשע במקרים רבים, נסחטות במה שאולי נשמע בקלות אבל רק אוזניים ערלות לא שומעות את הייסורים.
זמן שיפוטי יקר כאן ויש לחסוך בו. פה לא מבזבזים זמן שיפוטי יקר על חירות זולה.
יוצא שרוב ההכרעות מתחילות ומסתיימות בחדר שבע בעופר או ארבע בסאלם.
שורות שורות של עצורים, מסכימים ומגיעים לעסקאות טיעון.
צריך הרבה יותר מאמונה בצדקת הדרך, אומץ ושק ענק של אידיאולוגיה ועקרונות
כדי לא להסכים. כדי לקרוא תיגר. אני זוכרת את הפעמים הספורות בהן ראיתי נאשם
עומד בגאון מול מערכת שמייחלת בחדווה לראות אותו נרמס עד דק, זוקף את ראשו
ואומר: כופר. מעטות מדי גם הפעמים שעורך הדין לא מגיע להסדר כזה או כזה עם
התביעה, מעטות יותר הפעמים ששכרו יוצא בעמלו. כי התביעה והשופט, להלן הארגון,
פוסעים יד ביד לאורך כל הדרך אל המעצר לצלילי מארש קרקושי האזיקים.
על נקמת השופט במי שלא יכנכן ויגיע לכדי הסדר עם אחותו הקטנה , להלן התובעת,
שני עצורים על ספסל הנאשמים, אותה שעה, אותו קרוואן, להלן ההיכל, אותו סנגור אותו
שופט ואותה תובעת.
ב' הנאשם מציג את עצמו בשמו המלא.
ב' מואשם בהפרת הוראת סגירת שטח (שב"ח) הועמד לדין בפעם הראשונה, אחרי שכבר נתפש
פעם בעבר ושוחרר, אחחח טוב הלב. פעמיים לצאת לעבוד לפרנסתו הוא רדיציביסט.
כבודה התובעת מאשימה אותו גם על הפעם שלא הואשם, עקרב מכומתה נשלף.
הנאשם רומס ברגל גסה את הדין. בטח גסה, רגל של פועל פלסטיני רומס את חוק המנדט
או תקנות לשעת חירום או אין חוק. גב' תובעת, את החוק כבר רמסתם שם מזמן בצינורות הניקוז של הכיבוש.
ויש פנינה, ישר לשולחן הפסח, המכה ה- 11 השב"חים הם "מכת מדינה". ואז התובעת לא רק בתפקיד
הקוסם השולף ערפדים מכומתה היא גם מגדת עתידות מאחר ורק לפני שנה נישא והקים משפחה הרי
שיחזור שוב לפרנס אותם. אז יש קוסמים ומגידי עתידות וקראוון - ממש קרקס.
בדיון הזה אני חייבת לציין שכמעט לא ניתן לעו"ד פתחון פה ודבריו הושתקו באמצע כל משפט.
נחזור לעניינו התובעת בקשה ארבעה חודשים מאסר בפועל ותנאים, עו"ד הסכים להסדר.
והנאשם הודה ואמר שלא יחזור על מעשהו.
השופט: אחרי שהסכים ל"מכת המדינה" ושאר תופינים נתן החלטה. שלושה וחצי חודשים מאסר
בפועל ותנאים.
אותה שעה, אותו קראוון, להלן ההיכל, אותו סנגור אותו שופט ואותה תובעת.
ע' הנאשם מציג את עצמו בשמו המלא .
מיד עם תחילת הדיון מודיע הסנגור שהוא כופר באשמה ולא הולך לעסקה. שחרור מיידי הוא מבקש
למרשו.
השופט שואל פעם ועוד פעם כמאיים, ומפנה אותו לדיון הקודם. הסנגור נחוש. כופר ומבקש שחרור.
מיד מבקשת התובעת מעצר עד תום ההליכים.
ע' מואשם בהפרת הוראת סגירת שטח. הוא שהה בישראל שלושה ימים וזו לו הפעם הראשונה שנתפש.
התובעת: אילולא היה נתפש היה נשאר בשטחי ישראל מגדת עתידות , כבר אמרנו. הנאשם מתגורר
בטובאס - שטח A דבר שיקשה על כוחות הביטחון למוצאו ולהביאו לדין. משל כך חשש להמלטות.
גם ע' בעיניה הוא "מכת מדינה".
הנאשם עמד גאה וכפר באשמה.
החלטת השופט לא אחרה לבוא. על "מכת מדינה" יש הסכמה גורפת. הנאשם הואשם בהפרת הוראה
בדבר סגירת שטח המדיניות במקרים אלה נובעת הן מהמסוכנות והן מההמלטות על כן אני תומך בהארתו
של הנאשם במעצר עד תום ההליכים.
אותו חשד לכאורה, אותה שעה, אותו קראוון, אותו סניגור אותה תובעת ואותו שופט.
בין הסדר לאי הסכמה. בין כנכון וכפירה מפרידות המון שעות חירות.
הסדרים ועסקאות טיעון הן לחם חוקם של מי שהסדר החוק והיושרה ממנו והלאה. זוהי פרקטיקה שקשה
מאוד לברוח ממנה. ברגע שכפרת ולא עשית יד אחת עם התביעה זו לא רק הנקמנות שתבצבץ. מרגע זה ייעשה
השופט יד ביד עם התובע להלן הריבון, כל שביכולתם כדי לרמוס כל פתח לחקירת האמת. כי האמת אצלם
ואין לכפור בה.
לעיתים רחוקות מדי ניתן לראות נקודות אור בתוך השחור. באמת מי שבחירוף נפד וכנגד כל הסיכויים קורה תיגר
על השיטה.
שני מקרים כאלה פגשתי ביומיים האחרונים.
ח' בחור מאל ח'ליל חשוד בידוי אבנים על כביש 35 בין חברון לח'לחול.
העדים חיילי צבא הכיבוש עולים בזה אחר זה להעיד נגד החשוד. כך הצילו את מדינת ישראל מפני טרוריסט אכזר.
גרסאותיהם כמובן סותרות. כאילו היו במקומות אחרים. בזמן אחר.
עורך הדין חוקר חקירה נגדית. מתעקש ומתעקש מצביע על הסתירות. טוען שהשינויים בעמדותיהם היו לאחר התייעצות
כדי לכפות זה על זה. מביא צילומים של האיזור , סטילס ווידאו ומעמת מולן את העדים שמסתבכים יותר ויותר.
ככל שהתמונה מתבהרת כך השופטת באדנות תוקפת את עורך הדין ועוזרת לעד, אותו אירגון, אותה המטרה, אותם המדים. מגנה על העדים בחירוף נפש. עורך הדין ממשיך ללא לאות.
ואז משפט מנצח.
שופטת: אינני מסכימה להתלהמות בחדר שלי פה אני רגילה לאווירה חברית.
עו"ד: חברית? אנחנו לא חברים אני מצפה לאמת וליושרה.
נדיר במחוזות צינורות הניקוז של הכיבוש.
כבוד.
ועוד פנינה, סאלם היום.
א', סטודנט מואשם בארבעה סעיפי אישום.
1. חברות בהתאגדות בלתי מוכרת. (התאגדות סטודנטיאלית "ג'בעת' אלעמל עלתעפי"
2. נשיאת משרה באירגון
3. נטילת חלק בתהלוכה של האירגון
4. זריקת אבנים.
התובע מבקש עד תום ההליכים ועו"ד דורש שיחרור.
לא אלאה אתכם בהתפלפלויות. רק אומר שעו"ד טען שהפעילות אזרחית ולא ביטחונית ואיין כל חשש למסוכנות או המלטות או שיבוש הליכים.
התובע מצידו עמד על דעתו מסוכנות, המלטות ושיבוש הליכים. השופט תמיד יעמוד לצידו של התובע.
או אז נשלף לו סעיף ההפגנה ושם הרהיב עוז עורך הדין וכך אמר:
הפגנה בלתי חוקית? וכי ממי אנחנו צריכים לבקש אישור? ואיפה נערכה ההפגנה? בשטחי הרשות אם כך צריך
לבקש אישור מהרשות. ולמה שנצטרך לבקש אישור להפגנה בשטחינו מישראל. מה לא חוקי? מי המאשר? האם יש
ממי לבקש אישור? האם יאשר?
את כל עניין ההפגנות הלא חוקיות בשטחים אני אומרת לכם יש לאיין ומיד ובמחי יד.
על זה כבוד רב.
לא בטוח שמאבקם של עורכי הדין הללו יישא פרי. ובכל זאת כבוד.
על זמן שיפוט יקר הסדרים ושתי פנינים.
