 |
אחרוג ממנהגי ואכתוב עלי בתוך המערך ואיתכם
הסליחה. יצאתי לצינור הניקוז של הכיבוש עופר
באיחור אלגנטי. אני מנסה לאמוד את השינוי לדעתי
זה היה באומץ שלי לדבר ולהתריס במינון שמעמדי בבתי המשפט הצבאיים מאפשרים לי. נכנסתי לקראוון 7 הארכת מעצרים, שני קטינים שלא ברור לי איך בכלל יכולתי להמצא בדיון שלהם על פי חוק, הואשמו תשמרנה אלוהימה בקריעת חתיכות הגדר בקאטר עשר אגורות להשד יודע כמה ברזל אינני יכולה לתאר את גודלם בתוך האזיקים רגליהם בקושי מגיעות לריצפה, עטויי מדי שב"ס חומים, מבוהלים, לא תמיד מבינים את הנאמר.
לא היה ספק לגבי המעשה גם הסניגור, גם הילדים אכן
הודו, חתיכה מהגדר נחתכה בקאטר. או אז פתח התובע מילואימניק הדור במדיו, ושחצן בנאום חוצב להבות, ואני
מצטטת: "אבקש להאריך את מעצרו של הנאשם (נאשם? לדעתי עדיין חשוד) עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.
אפנה את בית המשפט לאמרתו של אמיר פרידמן, שמפרט את המשמעות שיש לעבירה של פגיעה כזו בגדר, הוא מציין כי פגיעה בגדר ראשית עוזרת לחדירת פעילי טירור לשטח ישראל. מעבר לכך, העובדהה כי שני החשודים,
(עכשיו הם כבר חשודים כמור ולאא נאשמים) הגיעו לאיזור עם שני קאטרים, בצוותא, בידיעה שהם עומדים לפגוע בגדר מעצימה את המסוכנות ממעשיהם. יתר על כן, התופעה של גניבת ברזל הפכה מזמן למכת מדינה.
הדו"ח שהגשתי מציין כי רק בחודש האחרון שכל מי שמשלם מיסים במדינת ישראל שילם מיליון וחצי שקלים על עבירה כזו, התביעה רואה בחומרה עבירה זו, שהיא עבירה כלכלית ומדינית, מדובר בתבנית עבריינית. לא מדובר בשני קטינים
במקרה של "משובת נעורים", אלא מדובר בבצע כסף, פגיעה בקבלים של תקשורת....."
כבוד התובע, מר שגיא גרינפלד, יהיר זחוח ומהודר, בצע כסף זה מה שנעשה פה במקום הזה שאיש לא משתחרר בו ללא קנס כספי חסר פרופורציות, בצע כסף זה הלוקרים ששואבים עוד ועוד מטבעות של חמישה שקלים ממשפחות העצורים, בצע כסף זה כשלעיתים רחוקות מדי, רחוקות מאוד, כי חלופת מעצר היא מצרךך נדדיר בצינורות הניקוז של הכיבוש נגבים מהפלסטינים ערבויות בסכומים לא סבירים שגם אם אמורות לחזור לידהם, זה קורה לעיתים רחוקות מאוד, אחרי חודשים רבים אם לא שנים ובירוקרטיה מסובכת. כן שגיא, זה בצע כסף. 3,000 שקלים שנגזלו מכל אחד מהקטינים שמכרו פיסת גדר בעשר אגורות זהו בצע כסף. מכת מדינה זה אתה וחרפת המדינה וכלימתה זה המקום הזה, בית המשפט עופר, צינור הניקוז של הכיבוש.
בקראוון שבע כמו בקראוון שבע עובדים בשיטת הסרט הנע. לחדר נכנסים עוד עצורים ואין מי שמייצג אותם כי איש לא טורח להסביר לעצורים הפלסטינים את התנאים המגיעים להם לאשורם. או אז פונה אלי שגיא במלא הדרו ואומר ישירות
לי, את רואה בתל אביב זה לא היה קורא.. אפשר להריח את תל אביב ממך עד כאן מלמלתי ובקול רם וצלול אמרתי, אולי, אבל בתל אביב הם לא היו מגיעים לספסל הנאשמים ומוחזקים עד תום ההליכים, מי שפרצוו לרכב.
עברתי לביתן אחר ביתן בו נערך דיון הוכחות. כאלה יש לא רבים, רוב הדיונים בצינורות הניקוז של הכיבוש נגמרים בעסקאות בקראוון שבע, הודעות ועסקאות ממכר ומכר, סחר בחירות, חסכון בזמן שיפוטי יקר, חוסר אמון במערכת וחשש מנקמה. דיון הוכחות, עדים מטעם התביעה, חוקרים אנשי שב"כ ומשטרה. מנסיוני החקירות האלה מלאות חורים כמו גבינה
שווויצרית משובחה ומסריחה, מרושלות אך מהודקות היטב באינטרסים של המערכת, מאחורי סורג ובריח.
החשודה אישה צעירה בת 23, נשואה מזה שבעה חוודשים, באולם נכחו הבעל ואנוכי.שני אחיה של החשודה נעצרו בגין
השתתפות בפעילות עויינת כנגד הצבא, נשמע מוכר? החשודה כנראה טלפנה ל"רכז המודיעין". החשודה הודתה שהייתה בקשר עם רכז המודיעין. אכן היו בקשר על מהותו של הקשר למדתי בהמשך. היא הואשמה באיומים עליו ובכך שהציעה לו נשק תמורת משתפי פעולה. אפילו השופט לא יכל להסתיר גיחוך.החוקר ביקש חמישה ימים להמשך חקירה. המואשמת גרה באיזור C מכאן שאין סכנת המלטות. למי שאינו בקיא אסביר שמי שגרים באיזורי A ו- B קיימת לגביהם סכנת ההמלטות,דבר שלא מפריעה לכוחות הביטחון לעצור אותם כפטריות אחרי הגשם. אבל הנאשמת גרה באזזור C כך שסכנה זו מופרכת מיסודה.
מחקירת הסניגורית את העד התברר שכלל לא בטוח שהנאשמת איימה על רכז המודיעין, דרושה בדיקה. דבר אחר התברר ללא עוררין שרכז המודיעין טלפן אליה, העד תמים ככבשה לא ידע על מה הם דברו המגייס והבחורה. מעדות הנאשמת הובן שלא היתה זו שיחת אוהבים.
החשודה: "הוא ביקש שאני אעבוד איתם וסירבתי, ואז הוא אמר לי שהוא יבוא לשתות אצלי בבית קפה וגם לזה סירבתי.
הוא אמר שאני אורחת במדינה כמו שהוא אורח במדינה מזה שישים או שבעים שנה. ואז אמר שתוך שעתיים או יום
הוא יביא את שמי ומי אני בדיוק."
בעלה ספר לי שתוך זמן קצר היא קבלה זימון למשטרה, הוא ליווה אותה, שם נשלח לדרכו והנה היא כאן כמו שהובטח
לה על ספסל הנאשמים.
קשה מאוד ההחלטה, מתי לקום ולעשות מעשה. והרי כולם עצורים ולמי כן ולמי לא. גם כל העניין לא אחראי באופן מיוחד.
אבל בלב ובראש יידעתי שאת האישה הצעירה הזאת שסוכן ניסה לפותותה אני לא אשאיר למלתעותיהם. בנחישות ורוגע ששמורים אצלי למקרים כאלה אמרתי, אני אזרחית ישראלית ואני אהיה לה לערבה. השופט בקש שאקום ואתן את כל הפרטים שלי, כך עשיתי. ומאיזה אירגון את הוא שאל? אזרחית מדינת ישראל, עניתי. את השנאה בעיניו של העד חוקר
והנקמה שבאה אחר כך במשיכת זמני לא אוכל לתאר. אבל לא אני ולא זמני היו למכשול בהחלטתי. השופט בעצם קבל החלטה לשחררה בערבות אך התביעה ניסתה שוב ושוב להערים מכשולים. הפסקה של שעה ווחצי ועוד שעה ארוכה חיכיתי נחושה לשחרר את הבחורה. ואז עוד דיון בה סינן העד אני יודע מי את, בלחיצת כפתור אדון שב"כ חשבתי בליבי, ועוד הפסקה כדי להיוועץ עם התובע הראשי של הערעורים כבודו העונה לשם אשר, שניסה ללא לאות להסביר שלא הובנה חומרת העבירה. ואז הוחלט על עוד הפסקה היה מאוחר אחה"צ אבל הייתי נחושה. אז בא לעזרתי המתורגמן הבכיר ואמר
יש החלטת שופט. יש לשחרר את הערבה. איך את מגיעה הבייתה הוא שאל? בטרמפים ושני אוטובוסים, אבל אחכה עניתי.
את יכולה להביא את תעודת הזהות? בסאלם כן, עניתי אני מניחה שגם כאן. הבאתי את התעודה , חתמתי ויצאתי לדרכי.
אין בפוסט הזה משום שיר הלל לי, אלא כדי להראות את רשעותה וסיאובה של המערכת. אינני יודעת האם החלטתי הייתה שקולה ונבונה כי אינני מכירה את בחורה. רק ידעתי ששם היא לא נשארת. אינני יכולה לתאר את השמחה כשבלילה קבלתי טלפון ובעלה אמר לי תודה רבה סח'ר בבית.
לא היה ספק לגבי המעשה גם הסניגור, גם הילדים אכן
הודו, חתיכה מהגדר נחתכה בקאטר. או אז פתח התובע מילואימניק הדור במדיו, ושחצן בנאום חוצב להבות, ואני
מצטטת: "אבקש להאריך את מעצרו של הנאשם (נאשם? לדעתי עדיין חשוד) עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.
אפנה את בית המשפט לאמרתו של אמיר פרידמן, שמפרט את המשמעות שיש לעבירה של פגיעה כזו בגדר, הוא מציין כי פגיעה בגדר ראשית עוזרת לחדירת פעילי טירור לשטח ישראל. מעבר לכך, העובדהה כי שני החשודים,
(עכשיו הם כבר חשודים כמור ולאא נאשמים) הגיעו לאיזור עם שני קאטרים, בצוותא, בידיעה שהם עומדים לפגוע בגדר מעצימה את המסוכנות ממעשיהם. יתר על כן, התופעה של גניבת ברזל הפכה מזמן למכת מדינה.
הדו"ח שהגשתי מציין כי רק בחודש האחרון שכל מי שמשלם מיסים במדינת ישראל שילם מיליון וחצי שקלים על עבירה כזו, התביעה רואה בחומרה עבירה זו, שהיא עבירה כלכלית ומדינית, מדובר בתבנית עבריינית. לא מדובר בשני קטינים
במקרה של "משובת נעורים", אלא מדובר בבצע כסף, פגיעה בקבלים של תקשורת....."
כבוד התובע, מר שגיא גרינפלד, יהיר זחוח ומהודר, בצע כסף זה מה שנעשה פה במקום הזה שאיש לא משתחרר בו ללא קנס כספי חסר פרופורציות, בצע כסף זה הלוקרים ששואבים עוד ועוד מטבעות של חמישה שקלים ממשפחות העצורים, בצע כסף זה כשלעיתים רחוקות מדי, רחוקות מאוד, כי חלופת מעצר היא מצרךך נדדיר בצינורות הניקוז של הכיבוש נגבים מהפלסטינים ערבויות בסכומים לא סבירים שגם אם אמורות לחזור לידהם, זה קורה לעיתים רחוקות מאוד, אחרי חודשים רבים אם לא שנים ובירוקרטיה מסובכת. כן שגיא, זה בצע כסף. 3,000 שקלים שנגזלו מכל אחד מהקטינים שמכרו פיסת גדר בעשר אגורות זהו בצע כסף. מכת מדינה זה אתה וחרפת המדינה וכלימתה זה המקום הזה, בית המשפט עופר, צינור הניקוז של הכיבוש.
בקראוון שבע כמו בקראוון שבע עובדים בשיטת הסרט הנע. לחדר נכנסים עוד עצורים ואין מי שמייצג אותם כי איש לא טורח להסביר לעצורים הפלסטינים את התנאים המגיעים להם לאשורם. או אז פונה אלי שגיא במלא הדרו ואומר ישירות
לי, את רואה בתל אביב זה לא היה קורא.. אפשר להריח את תל אביב ממך עד כאן מלמלתי ובקול רם וצלול אמרתי, אולי, אבל בתל אביב הם לא היו מגיעים לספסל הנאשמים ומוחזקים עד תום ההליכים, מי שפרצוו לרכב.
עברתי לביתן אחר ביתן בו נערך דיון הוכחות. כאלה יש לא רבים, רוב הדיונים בצינורות הניקוז של הכיבוש נגמרים בעסקאות בקראוון שבע, הודעות ועסקאות ממכר ומכר, סחר בחירות, חסכון בזמן שיפוטי יקר, חוסר אמון במערכת וחשש מנקמה. דיון הוכחות, עדים מטעם התביעה, חוקרים אנשי שב"כ ומשטרה. מנסיוני החקירות האלה מלאות חורים כמו גבינה
שווויצרית משובחה ומסריחה, מרושלות אך מהודקות היטב באינטרסים של המערכת, מאחורי סורג ובריח.
החשודה אישה צעירה בת 23, נשואה מזה שבעה חוודשים, באולם נכחו הבעל ואנוכי.שני אחיה של החשודה נעצרו בגין
השתתפות בפעילות עויינת כנגד הצבא, נשמע מוכר? החשודה כנראה טלפנה ל"רכז המודיעין". החשודה הודתה שהייתה בקשר עם רכז המודיעין. אכן היו בקשר על מהותו של הקשר למדתי בהמשך. היא הואשמה באיומים עליו ובכך שהציעה לו נשק תמורת משתפי פעולה. אפילו השופט לא יכל להסתיר גיחוך.החוקר ביקש חמישה ימים להמשך חקירה. המואשמת גרה באיזור C מכאן שאין סכנת המלטות. למי שאינו בקיא אסביר שמי שגרים באיזורי A ו- B קיימת לגביהם סכנת ההמלטות,דבר שלא מפריעה לכוחות הביטחון לעצור אותם כפטריות אחרי הגשם. אבל הנאשמת גרה באזזור C כך שסכנה זו מופרכת מיסודה.
מחקירת הסניגורית את העד התברר שכלל לא בטוח שהנאשמת איימה על רכז המודיעין, דרושה בדיקה. דבר אחר התברר ללא עוררין שרכז המודיעין טלפן אליה, העד תמים ככבשה לא ידע על מה הם דברו המגייס והבחורה. מעדות הנאשמת הובן שלא היתה זו שיחת אוהבים.
החשודה: "הוא ביקש שאני אעבוד איתם וסירבתי, ואז הוא אמר לי שהוא יבוא לשתות אצלי בבית קפה וגם לזה סירבתי.
הוא אמר שאני אורחת במדינה כמו שהוא אורח במדינה מזה שישים או שבעים שנה. ואז אמר שתוך שעתיים או יום
הוא יביא את שמי ומי אני בדיוק."
בעלה ספר לי שתוך זמן קצר היא קבלה זימון למשטרה, הוא ליווה אותה, שם נשלח לדרכו והנה היא כאן כמו שהובטח
לה על ספסל הנאשמים.
קשה מאוד ההחלטה, מתי לקום ולעשות מעשה. והרי כולם עצורים ולמי כן ולמי לא. גם כל העניין לא אחראי באופן מיוחד.
אבל בלב ובראש יידעתי שאת האישה הצעירה הזאת שסוכן ניסה לפותותה אני לא אשאיר למלתעותיהם. בנחישות ורוגע ששמורים אצלי למקרים כאלה אמרתי, אני אזרחית ישראלית ואני אהיה לה לערבה. השופט בקש שאקום ואתן את כל הפרטים שלי, כך עשיתי. ומאיזה אירגון את הוא שאל? אזרחית מדינת ישראל, עניתי. את השנאה בעיניו של העד חוקר
והנקמה שבאה אחר כך במשיכת זמני לא אוכל לתאר. אבל לא אני ולא זמני היו למכשול בהחלטתי. השופט בעצם קבל החלטה לשחררה בערבות אך התביעה ניסתה שוב ושוב להערים מכשולים. הפסקה של שעה ווחצי ועוד שעה ארוכה חיכיתי נחושה לשחרר את הבחורה. ואז עוד דיון בה סינן העד אני יודע מי את, בלחיצת כפתור אדון שב"כ חשבתי בליבי, ועוד הפסקה כדי להיוועץ עם התובע הראשי של הערעורים כבודו העונה לשם אשר, שניסה ללא לאות להסביר שלא הובנה חומרת העבירה. ואז הוחלט על עוד הפסקה היה מאוחר אחה"צ אבל הייתי נחושה. אז בא לעזרתי המתורגמן הבכיר ואמר
יש החלטת שופט. יש לשחרר את הערבה. איך את מגיעה הבייתה הוא שאל? בטרמפים ושני אוטובוסים, אבל אחכה עניתי.
את יכולה להביא את תעודת הזהות? בסאלם כן, עניתי אני מניחה שגם כאן. הבאתי את התעודה , חתמתי ויצאתי לדרכי.
אין בפוסט הזה משום שיר הלל לי, אלא כדי להראות את רשעותה וסיאובה של המערכת. אינני יודעת האם החלטתי הייתה שקולה ונבונה כי אינני מכירה את בחורה. רק ידעתי ששם היא לא נשארת. אינני יכולה לתאר את השמחה כשבלילה קבלתי טלפון ובעלה אמר לי תודה רבה סח'ר בבית.
